לוגותרפיה

רקע כללי
ד"ר ויקטור אמיל פרנקל (1905 עד 1997)
פרנקל היה פרופסור מוערך וידוע לפסיכיאטריה באוניברסיטת וינה וראש תחום הנוירולוגיה בבית החולים פוליקליניק בווינה כשפרצה מלחמת העולם השנייה. פרנקל, כיהודי – יחד עם כלתו הצעירה, הוריו ואחיו – נאספו ונשלחו למחנות ריכוז ומוות נאצים. פרנקל שרד את המחנות, אבל אשתו ובני משפחתו, מלבד אחותו שעברה לאוסטרליה, כולם נספו.

פרנקל זכה לתהילה לאחר פרסום ספרו על חוויות השואה שלו, Man's Search for Meaning, תורגם לאנגלית (ולאחר מכן לשפות רבות אחרות). הוא כתב בסך הכל 31 ספרים עם מאות מאמרים במהלך חייו. פרנקל דיבר ולימד בלמעלה מ-200 אוניברסיטאות ביותר מ-40 מדינות בחמש יבשות, וקיבל פרסים יוקרתיים רבים ו-29 תארי דוקטור לשם כבוד. הוא ניהל חיים למופת ופרודוקטיביים ביותר ונדד בעולם עד מותו בגיל 92.

מכונים ומרכזי הדרכה ללוגותרפיה הוקמו מאז בכל העולם.

אדם מחפש משמעות
החיפוש של האדם אחר משמעות הוא רב מכר עד היום. הכאב והסבל, אך גם ניצחון האמונה מול מה שקרה לו בתקופה הנוראה כאסיר בארבעה מחנות ריכוז נאציים, מהווים את עצם המהות של הלוגותרפיה. חייו של פרנקל לפני אותה תקופה טרגית היו מיועדים לחיפוש אחר משמעות. כילד הוא הטיל ספק במשמעות חייו לנוכח ההבנה שגם הוא יצטרך למות מתישהו. החיפוש אחר משמעות החיים מול אירועים טרגיים של כאב וסבל, כישלון ואשמה, אובדן ומוות, קרא לו לפעול.

פרנקל בחר להיות רופא כדי להקל על סבלם של אחרים. כנוירולוג וכפסיכיאטר, היה לו רצון נלהב להאניש את תחום הפסיכיאטריה. "האדם הוא רוח", הוא טען, לא רק גופו או נפשו או שילוב של השניים. ישנו מימד אנושי שלישי וייחודי של חופש רצון ופעולה, יכולת להתעמת עם אירועים על משמעותם ולהתמודד איתם בצורה בונה ומנצחת. לאנשים יש את מתנת השליטה. אנחנו לא מונעים רק על ידי צרכים ורגשות. כפילוסוף, פרנקל ביקש להילחם בניהיליזם, שהוא האמונה שלחיים אין משמעות והם רק עניין של קיום בלבד.

פרנקל ערער ועידן את הרשעותיו שלו בכך שהפך לתלמיד של זיגמונד פרויד ושל אלפרד אדלר. זה הוביל אותו להקים אסכולה משלו, לוגותרפיה, שנודעה כבית הספר הווינאי השלישי לפסיכותרפיה – הראשונה הייתה זו של פרויד, והשנייה זו של אדלר. פרנקל תיאר את ההבדלים בין שלוש אסכולות אלה באמצעות מונחים אלה:

הרצון לעונג, המתאר את החשיבה הפרוידיאנית.
הרצון לכוח, המתאר את החשיבה האדלריאנית.
הרצון למשמעות, המתאר את חשיבתו של פרנקל עצמו.
בהתמודדות עם תיאוריות ה"דחף" של פרויד ואדלר, פרנקל קבע חד משמעית שכבני אדם, אנו מונעים בעיקר ובהשראת הרצון למשמעות. ללא תחושת משמעות ותכלית בחיים, הקיום האנושי מדשדש ושוקע לרמות תת-אנושיות של הוויה – רמה של לא להיות עצמנו במלואו!

אף בן אנוש – אף אחד מאיתנו – לא יכול להיות מאושר לחלוטין, מסופק או לחוות רמות אופטימליות של בריאות נפשית וחיוניות, מבלי למצוא מה באמת משמעותי בחיים, ולהגשים את הערכים הללו בדרכים אמיתיות ומדויקות. מצבים ונסיבות מסוימות שהוקצו לנו. המקום שלנו בחיים הוא ייחודי שלנו, במיוחד בהתייחס למשפחה ולאהובים שלנו. זה לא יכול להיות כבוש על ידי אף אחד מלבד עצמנו. רק אנחנו יכולים לחיות את החיים שלנו, אף אחד אחר לא יכול לחיות אותם בשבילנו!

רק חיים מגשימים משמעות עושים התקדמות, מחייה ומעצימה אותנו ומאפשרת לנו לחולל שינויים משמעותיים לטובה בעולם. אנחנו הופכים למה שנבראנו להיות, ולמה שאנחנו, מתוך תחושה של שכנוע עמוק, לא רק מאמינים שאנחנו יכולים להיות, אלא צריכים להיות! מצבים כואבים, קשים וטרגיים מעוררים אומץ, התמדה וחוזק אופי. סיטואציות שגויות, חסרות טעם ואכזריות מעוררות את הניגודים שלהן: פעולה נכונה והתנהלות.

בכל מצב, ובכל דרך, אנו מאותגרים לעלות לקומה אנושית מלאה!

החיפוש אחר הגורל
פרנקל הדגיש את העובדה שכולנו זקוקים להתעוררות הכוח המתריס של הרוח האנושית כדי להגשים את הייעוד והשליחות הייחודית שלנו בחיים. קיבלנו חיים כדי לחיות אותם, ולחיות אותם בניצחון עם משמעות ומשמעות רבה. עלינו להטביע חותם משלנו על העולם. כולנו, בדרכים ובנסיבות הייחודיות שלנו, מחויבים לשנות את חיינו ואת חייהם של אחרים לטובה.



לקבלת מידע חייגו 052-3838-436 או השאירו פרטים ואתקשר